פסק-דין בתיק עת"מ 001185/05

א.         מהות העתירה

זו עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול צו ההרחקה שהוצא כנגד העותרת, וכמו כן להורות למשיבים להעניק לה אשרת עבודה בכפוף לנוהל "שמיים סגורים" (להלן: "הנוהל").

ב.         עובדות רלבנטיות

העותרת נכנסה לראשונה לישראל ביום 18.2.1995 באשרת עבודה, ושהתה בה עד

ליום 29.11.1995.

ביום 31.12.1995 שבה העותרת לישראל, באשרת עבודה בתוקף עד ליום 24.4.1997, בפועל שהתה בישראל עד אפריל 1998.

ביום  30.6.2003 חזרה העותרת לארץ באשרת עבודה כמטפלת סיעודית.

העותרת עבדה אצל הגב' מזל בוריה, אמו של בעל סוכנות כוח האדם מטעמו שהתה בישראל.

לטענתה, בנה הנוסף של הגב' בוריה הטרידה ולכן נסה על נפשה והוצבה אצל קשיש, כששכרה מועבר לסוכנות כוח האדם בגין חובותיה לכאורה, בשל השינויים וההצבות מחדש.

בעקבות כך פנתה העותרת לעזרת ארגון "קו לעובד" ושם הפנו אותה לסוכנות כוח אדם חדשה אשר מצאה בעבורה מעסיק בעל היתר חוקי.

לגירסת העותרת ביום 3.1.05 בעת המתינה בתור במשרד הפנים לשם הצבתה מחדש, נעצרה, והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת.

ביום 31.1.05 ניתן ע"י השופט פוגלמן צו ארעי האוסר על הרחקתה, נוכח רצונה של העותרת להתלונן במשטרה על התעללות שעברה עת עבדה אצל הגב' בוריה.

העותרת הגישה תלונה כאמור אך זו נגנזה בנימוק כי לא נמצאו ראיות לעבירה פלילית.

ביום 14.2.05 קבע השופט פוגלמן כי הצו הארעי האוסר על הרחקתה יעמוד בתוקפו על מנת לאפשר לעותרת להגיש ערר על ההחלטה שלעיל.

תצהיר שצורף לעמדת המשיבה המתאר את התלונה שהוגשה, אכן לא מעלה גירסה של הטרדה מינית או התעללות.

לעניין צו המשמורת, ביום 5.1.05 נעתר בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, לבקשת העותרת והורה על שחרורה ממשמורת בערבות בסך 20,000 ש"ח.

ביום 6.3.05 קבע בית המשפט כי תנאי הערבות יישארו בעינם. העותרת תפקיד במזומן סכום של 10,000 ש"ח על יתרת הסכום יחתום צד ג' ערבות. כמו כן על העותרת להתייצב 3 פעמים בשבוע במשטרת ההגירה הקרובה.

המשיבה טוענת כי ביום 15.1.2004 ניתנה אשרת שהייה זמנית, עד ליום 19.2.2004, זאת עפ"י נוהל מעבר ממעסיק למעסיק. במהלך תקופה זו היה על העותרת למצוא מעסיק חדש ולהסדיר את מעמדה.

לטענת המשיבה העותרת לא עשתה כן ואף לא יצאה מישראל.

כמו כן טוענת המשיבה כי העותרת שהתה בישראל תקופה מצטברת של כ - 55 חודשים ולפי סעיף 3א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, (להלן: "החוק") לא ניתן להאריך אשרת ביקור לעובד זר לתקופה העולה על חמש שנים.